היסטוריה עצמית של המחלה – לאישה עם סרטן בשד אחד, יש סיכוי גבוה יותר של פי 3-4 לפתח סרטן חדש בשד השני או באזור אחר באותו שד.

תוצאות לא תקינות של ביופסיות
סוגים שונים של ממצאים שפירים קשורים יותר לסיכון לסרטן מאשר אחרים.
הרופאים מחלקים את הגידולים השפירים ל-3 קבוצות כלליות בהתאם להשפעתן על הסיכון:
1. non prollifrative lesions – לא משפיעים על סיכון לסרטן השד (נמוך מאוד).
2. non prollifrative lesions without atypia- מעלים את הסיכון בצורה קלה.
3. non prollifrative lesions with atypia – בעלי הסיכון הגבוה ביותר להתפתחות סרטן מעלים את הסיכון פי 4 עד 5.

מחזור חודשי
נשים שמתחילות את המחזור החודשי בגיל צעיר (לפני גיל 12) או כאלה שמגיעות לגיל הבלות בגיל מאוחר (אחרי גיל 55) הן בעלות סיכון במעט גבוה יותר. עובדה זו כנראה קשורה לחשיפה הורמונאלית ארוכה יותר.

טיפולי הקרנה
נשים שבתור ילדות קיבלו טיפולי הקרנה באזור החזה לטיפול בסרטן (הודג'קינס), נמצאות בסיכון משמעותי גבוה יותר לסרטן השד.
הסיכון להתפתחות סרטן השד הוא הגבוה ביותר אם טיפולי ההקרנה ניתנו בזמן התפתחות השד.